Je veux parler aujourd’hui du poids de la Shoah et de l’héroïsme, non pas à partir de livres ou de citations conjoncturelles relevées sur internet, mais du point de vue des valeurs, de ma propre vision, de ma compréhension personnelle, et de conceptions historiques qui se sont constituées au fil des ans.
Il y a 26 ans, j’ai, pour la première fois, observé deux minutes de silence. Je l’ai fait notamment par respect pour mes collègues sur les bancs de l’université hébraïque de Jérusalem. Aujourd’hui je formule la prière du Coran en mémoire des six millions de juifs victimes de la Shoah et qui ont péri durant la seconde guerre mondiale.
Arabe palestinien de foi musulmane, instruit par l’enseignement du Sheikh Abdallah Darwish-fondateur du mouvement islamique en Israël -j’exprime mon empathie avec le souvenir des souffrances et des douleurs des rescapés de la Shoah, et de leurs familles. J’exprime ma solidarité avec le peuple juif, ici et dans le monde, qui a été choisi par les nazis pour être assassiné et exterminé.
Je m’incline devant la mémoire des femmes et des hommes qui, héroïquement, se sont insurgés dans le ghetto de Varsovie, contre le diktat de mort, afin de conserver leur image humaine.
Je m’incline aussi à la mémoire des chrétiens et des musulmans, et notamment des héros musulmans arabes de la grande mosquée de Paris, et d’autres pays, dont l’Albanie. Un évadé : Albert Assouline a dit que 1700 combattants de la Résistance, dont une petite minorité de non-juifs ont trouvé refuge dans la grande mosquée de Paris, grâce à son imam. L’Albanie : seul pays d’Europe à majorité musulmane a réussi, là où les autres pays européens ont échoué. Étonnant, en effet : le nombre de juifs en Albanie était plus élevé à la fin de la guerre qu’à ses débuts !
La négation de la Shoah est un héritage de l’idéologie nazie, une trahison des valeurs humaines de la justice et du droit. C’est un naufrage moral, en opposition aux principes de l’Islam, c’est une transgression de son témoignage de vérité et du droit. Le grand mufti de Bosnie a souligné le danger de la négation du meurtre, qui revient à donner, par avance, la justification d’un génocide futur : celui qui nie l’existence d’un génocide passé peut être prêt à nier un génocide futur.
Le poids de la Shoah nous oblige en tant qu’êtres humains, un instant, à laisser de côté nos différents nationaux et religieux, et, bien entendu, les idées politiques. Il nous oblige à nous unir à la victime et à éprouver sa souffrance.
Je n’ai pas d’explication du pourquoi cela a eu lieu. Je ne sais pas. Je comprends que l’homme est capable de commettre cela à nouveau lorsqu’il perd l’image de Dieu ou quand il se moque du droit de l’autre à la vie, au respect et à la liberté. Politiciens, religieux ou toute personne qui ne peut pas se débarrasser du racisme, de la haine de l’autre et qui n’a de cesse d’envisager des guerres : ne profanez pas à la Shoah !
Des juifs disent : « plus jamais ça ! » dans un contexte collectif juif ; d’autres juifs disent : « plus jamais ça ! », dans un sens universel, pour l’humanité entière. Tous ont raison. En tant que croyant musulman, et en tant que fils du peuple palestinien qui a souffert et continue de souffrir depuis des décennies, je prie pour que tous les habitants du pays : juifs et arabes connaissent et retiennent la leçon d’humanité de la Shoah. Reconnaître la souffrance de l’autre peuple et ses droits à vivre en paix, en sécurité, et dans la tolérance, dans la réalisation de deux pays, de deux peuples et de deux États.
(Traduction Michel Bilis, pour l’UJFP)
La vidéo de son intervention
Le texte en hébreu
אדוני יושב ראש הכנסת
חבריי חברי הכנסת
על עוצמתה של השואה והגבורה אדבר היום.
לא מתוך הספרים, ולא מצוטטי אינטרנט מזדמנים.
מתוך תפיסת עולם ערכית , והתבוננות פנימים לאדם שבתוכי, ותובנות היסטוריות שלמדתי לאורך שנים.
לפני עשרים ושש שנים עמדתי בפעם הראשונה שתי דקות דומייה, בעיקר נתתי כבוד לקולגות על ספסלי הלימודים, באוניברסיטה העברית.
היום אני עומד ונושא תפילה מהקוראן למען עילוי נשמתם של ששה מיליון יהודים שנספו בשואה במלחמת העולם השניה.
כערבי פלסטיני וכמוסלמי דתי, שהתחנך על מורשתו של שיך עבדאללה נמר דרויש עליו השלום מייסד התנועה האסלאמית, יש בי אמפטיה לכאבם וסבלם לאורך השנים של ניצולי השואה ומשפחותיהם של הנספים .
אני עומד כאן ומביע סולידריות עם העם היהודי, כאן ובעולם. העם שנבחר ע״י הנאצים כמטרה להשמדה המונית ורצח עם.
ואומר כאן לעולם לא.
אני מרכין ראש בפני גבורתם של נשים וגברים שיצאו במרד גטו ורשה, נגד גזירת המוות ותחושת היאוש כדי לשמור על צלם אנוש.
אני גם מרכין ראש בפני גיבורים מעמים שונים חסידי אומות העולם נוצרים ומוסלמים ואחרים, והמיוחד ערבים ומוסלמים במסגד הגדול של פריז, ובמדינת אלבניה המוסלמית, שחיבקו ונתנו יד ומחסה ליהודים במהלך המלחמה.
אלברט אסולין, יהודי שברח ממחנה השמדה גרמני, אומר שיותר מ-1,700 לוחמי מחתרת, חלק קטן מהם לא-יהודים, מצאו מחסה במסגד. בעיקר בזכות האימאם של המסגד.
אלבניה, המדינה האירופאית היחידה בעלת רוב מוסלמי, הצליחה במקום בו נכשלו מדינות אירופאיות אחרות- למרבה הפליאה מספר היהודים באלבניה בתום מלחמת העולם השניה היה רב יותר מאשר בתחילתה.
הכחשת השואה היא שריד של האידיולוגיה הנאצית, היא כישלון מוסרי, ובגידה בערכי האמת והצדק, ועבירה על עיקרון יסוד באסלאם ״شهادة الصدق والعدل » עדות האמת וצדק.
המופתי הגדול של בוסניה לשעבר, מוסטפה צ’ריק קבע :
« הסכנה בהכחשת רצח עם אינה רק הכחשת האמת לגבי רצח העם הפיזי. היא גם מתן צידוק לרצח עם אפשרי בעתיד, משום שכל מי שמתכחש לרוע האמיתי של רצח העם, מוכן לבצע את הרוע הזה שוב ».
עוצמתה של השואה מכריחה אותנו כבני אנוש להשאיר לרגע את המחלוקות הלאומיות והדתיות, וכמובן את הדעות הפוליטיות ולהתייחד עם הקורבן ולהרגיש את הכאב.
אין לי הסבר למה זה קרה, אני לא יודע.
יש לי הבנה שהאדם מסוגל לעשות את זה שוב, כאשר מאבד את צלם אלוהים בתוכו, וכאשר מתעלם מזכותו של האחר לחיים בכבוד ובחירות.
פוליטיקאי או איש דת או כל אדם שלא מצליח להתנער מהגזענות ושנאת האחר ולא מפסיק לחרחר ריב ומלחמות, שלא יגע בשואה ולא יחלל את קדושתה.
יש יהודים שאומרים ומדגישים ״לעולם לא״ בהקשר היהודי הקולקטיבי.
ויש יהודים שאומרים ״לעולם לא״ בהקשר האוניברסאלי, לכל האנושות.
שניהם צודקים
כמוסלמי מאמין וכבן לעם הפלסטיני שסבל וממשיך לסבול, כאב וממשיך לכאוב במשך עשרות שנים, אני מתפלל שכל יושבי הארץ הארץ, יהודים וערבים ידעו ויפנימו את הלקח ההומני האנושי, להכיר בסבלו של העם האחר, ובזכיותיו לחירות ולחיות בכבוד, ונזכה להגשים את חזון השלום הביטחון השותפות והסובלנות בין שני העמים
