Les attaques meurtrières contre des communautés juives dans la diaspora sont criminelles, et il n’est pas nécessaire de multiplier les mots pour dire le tort immense qu’elles causent à la lutte palestinienne.
Pour comprendre réellement ce phénomène, et non à travers le prisme habituel de la dérive délirante en Israël (j’écris sans disposer d’informations actualisées ou complètes sur la dernière attaque criminelle et sur ses motivations), il faut prendre en compte ce que nous savons déjà, en tant que chercheuses en sciences sociales, de cette dynamique en Europe :
- Il s’agit d’attaques individuelles : dans la majorité des cas, il est question d’un individu isolé. Il ne s’agit généralement pas de « cellules terroristes ». Ces dernières années, en fait depuis l’élimination d’Al-Qaïda, aucune organisation islamiste « globale » ne revendique les actes de loups solitaires.
- Ces loups solitaires ne passent pas à l’acte avec le soutien de leurs communautés ou de leurs pays d’origine. Ils en proviennent en réalité des marges, et leur processus de radicalisation commence et s’achève dans l’absence d’un réseau social de soutien, souvent dans des circonstances personnelles de marginalité, avec des motivations psychotiques et suicidaires.
- Les loups solitaires causent un tort immense aux communautés musulmanes, qui se retrouvent sur la défensive face à l’extrême droite et à l’ensemble de la société blanche dominante. Elles sont immédiatement accusées de violence et servent de boucs émissaires à toute la société hégémonique. Il est impossible de se défaire de l’étiquette « d’extrémisme » qui leur est collée, alors même que la colère générale contre Israël est partagée par l’ensemble de la société.
- En ce sens, le geste suicidaire individuel est un acte de « collectivisation » : animé par un instinct infantile et narcissique, l’assaillant tente de passer, l’espace d’un instant, du statut de marginal à celui de héros supposé. En réalité, il ne fait qu’amplifier la marginalité collective.
- Lorsqu’on s’en prend à des Juifs à visibilité juive (orthodoxes), à des symboles ou à des fêtes juives, oui, il s’agit bien d’un crime de haine. Mais la source et l’objet de cette haine ne sont pas « les Juifs » : c’est Israël. Il faut prendre en compte le fait que les agresseurs adoptent tout simplement l’interprétation littérale de l’État d’Israël, qui se présente comme l’État des Juifs du monde entier. Ce n’est pas un hasard si l’assaillant identifie « le Juif » comme un objet d’attaque univoque et recherche cette univocité. Le corps et les symboles juifs sont perçus comme l’État d’Israël lui-même. C’est la représentation déformée de la réalité qu’a l’assaillant, et elle est le miroir exact de la propagande israélienne.
- Israël exerce un terrorisme psychologique et réel permanent contre les musulmans, sur son territoire et dans le monde. Ce terrorisme constitue le milieu de culture dans lequel fermentent et explosent des pulsions et des psychoses violentes.
- Le total des victimes de la violence meurtrière de l’État d’Israël inclut, selon les estimations, environ cent mille personnes, probablement davantage. Toute vie humaine a la même valeur. Il est bien sûr douloureux de penser aux victimes du crime de haine atroce en Australie. Mais on ne peut ignorer que les victimes du terrorisme israélien à Gaza sont des dizaines de fois plus nombreuses que toutes celles des événements qualifiés de « terrorisme islamique ». Même si l’on commence à compter à partir des années 1970, lorsque la doctrine de Benzion Netanyahou et de son fils, « Monsieur Terrorisme », a commencé à prendre de l’ampleur, on n’atteindrait pas le dixième des victimes du terrorisme d’État. C’est pourquoi les victimes de la dernière attaque criminelle doivent elles aussi être comptées comme un bain de sang glaçant et insoutenable, dans le contexte des catastrophes qu’Israël inflige à lui-même et au monde juif. Au regard de la folie qu’Israël déchaîne dans le monde, il est en réalité surprenant que de tels événements restent relativement rares. Bien sûr, cela n’apporte aucun réconfort à celles et ceux qui ont eu le malheur d’être victimes d’une violence absurde et dénuée de sens. C’est un jour difficile et une fête amère, non joyeuse, pour les communautés juives de la diaspora.
- Dernier point, au sens arendtien : une telle violence est un signe de faiblesse et non de puissance. Le pouvoir est l’inverse de la violence ; le pouvoir est politique. La violence terroriste est antipolitique.
התקפות רצחניות על קהילות יהודיות בתפוצות הן נפשעות ואין צורך להכביר מלים על הנזק האדיר שהן עושות למאבק הפלסטיני.
כדי להבין את התופעה באמת ולא דרך פריזמת הטרלול הרגילה בישראל (אני כותבת בלי שיש לי מידע עדכני או מקיף על מבצע ההתקפה הנפשעת האחרונה והמניעים שלו) יש לקחת בחשבון מה שאנחנו כבר יודעות כחוקרות מדעי החברה על הדינמיקה הזאת באירופה:
- אלה התקפות יחידים, ברוב המקרים מדובר באדם בודד. בדרך כלל לא מדובר ב״חוליות טרור״. בשנים האחרונות, למעשה מאז חיסול אל קעידה, שום ארגון איסלמיסטי ״גלובלי״ לא לוקח אחריות על זאבים בודדים.
- אותם הזאבים הבודדים לא מבצעים את זממם בתמיכת הקהילות שלהם או מדינות המוצא שלהם, הם למעשה באים מהשוליים שלהן ותהליך הרדיקליזציה שלהם מתחיל ונגמר בהעדר רשת חברתית תומכת ופעמים רבות בנסיבות אישיות של שוליות ומניעים פסיכוטיים ואובדניים.
- הזאבים הבודדים עושים נזק אדיר לקהילות מוסלמיות שנכנסות למגננה מול הימין הקיצוני והחברה הלבנה כולה. הן מיד מואשמות באלימות ומשמשות שק חבטות של החברה הדומיננטית כולה. אי אפשר להשתחרר מתווית ״הקיצוניות״ שמודבקת עליהן למרות שהזעם הכללי על ישראל משותף לכל החברה.
- במובן הזה האובדנות האישית היא מעשה של ״קולקטיביזציה״ וכך, מתוך יצר ילדותי-נרקיסיסטי, התוקף מנסה להפוך מאיש שוליים לגיבור
לרגע, כביכול. למעשה הוא מעצים את השוליות הקולקטיבית. - כשפוגעים ביהודים עם נראות יהודית (אורתודוקסים) ובסמלים או מועדים יהודיים, כן, בודאי שמדובר בפשע שנאה. אבל המקור והאובייקט של השנאה הוא לא ״היהודים״ אלא ישראל. יש להביא בחשבון שהתוקפים בסך הכל מקבלים את הפרשנות הליטרלית של מדינת ישראל שמציגה עצמה כמדינת יהודי העולם. לא סתם התוקף מזהה את ״היהודי״ כאובייקט חד משמעי לתקיפה ומחפש את החד משמעיות הזאת. הגוף והסימבולים היהודיים נתפסים כמדינת ישראל עצמה. זאת תמונת המציאות המעוותת של התוקף והיא תמונת מראה של התעמולה הישראלית.
- ישראל מפעילה טרור פסיכולוגי וממשי בלתי פוסק נגד מוסלמים, בתחומה ובעולם. הטרור הזה הוא התרבית שבתוכה תוססים יצרים ופסיכוזות אלימות שמתפרצות.
- סך הקורבנות של הרצחנות הקטלנית של מדינת ישראל כולל לפי ההערכות כמאה אלף בני אדם וכנראה יותר. כל חיי אדם שווים. כואב כמובן לחשוב על קורבנות פשע השנאה הנורא באוסטרליה. אבל אי אפשר להתעלם מזה שחללי הטרור של ישראל בעזה הם פי כמה וכמה עשרות יותר מכל חללי אירועי ה״טרור האיסלמי״. גם אם נתחיל בספירת חללים משנות השבעים כשדוקטרינת בן ציון נתניהו ובנו ״מר טרור״ החלה לתפוס תאוצה לא נגיע לעשירית מהקורבנות של הטרור המדינתי. ולכן גם קורבנות ההתקפה הנפשעת האחרונה צריכים להספר כשפיכת דם מעוררת חלחלה והופכת קרביים על רקע הקטסטרופות שמביאה ישראל על עצמה ועל העולם היהודי. לאור הטירוף שמחוללת ישראל בעולם מפתיע שאירועים כאלה הם יחסית נדירים למעשה. וכמובן, אין בכך שום נחמה למי שאתרע מזלו להיות הקורבן של אלימות חסרת פשר ושכל. זה יום קשה וחג מר ולא שמח לקהילות היהודיות בתפוצות.
- נקודה ארנדטית אחרונה – אלימות כזאת היא סימן של חולשה ולא של כח – כח הוא ההיפך מאלימות, כח הוא פוליטי, אלימות טרוריסטית היא אנטי-פוליטית.
